תחומי התמחות נוספים
שנות עבודתי ניתבו אותי להתעמק, מעבר לעבודתי הרגילה כפסיכולוג קליני, בשני נושאים מרכזיים:
טיפול ופסיכדליה וא.נשים רגישים מאוד.
בשניהם ישנו שילוב בין התחום המקצועי שלי לבין עולמי האישי .
בחלק זה אפרט את הידע שצברתי על כל אחד מהם ואציע את הזווית האישית שלי עליהם.
טיפול ופסיכדליה
אני חוקר את התחום של טיפול ופסיכדליה ומציע ליווי מקצועי לאותם א.נשים שמעוניינים.ות להעמיק את ההבנה לגבי החיבור בין העולמות הפסיכדליים והרוחניים לאלו הנפשיים והיומיומיים ו/או לא.נשים שחוו חוויות תחת חומרים פסיכדליים וזקוקים לותמיכה בעיבודן.
בשימוש בחומרים משני תודעה יש צורך בזהירות, אחריות והכרות מעמיקה עם עצמנו כמו גם ביצירת סביבה בטוחה ומוחזקת. אין לראות בחומר הנכתב כאן כהזמנה או המלצה להתנסות בחומרים פסיכדליים.
השימוש בחומרים מרחיבי תודעה לצורך תהליכים נפשיים התקיים לאורך ההיסטוריה בתרבויות שבטיות שונות שהשתמשו בצמחים משני תודעה- בעיקר צמחים כמו איווסקה בדרום אמריקה, איבוגה באפריקה, פיוטה במכסיקו ועוד. השימוש היה הן לצורך הגעה למצבי תודעה אחרים, הן לצורך ריפוי והן בצורה טקסית, כחלק משלבי התבגרות שונים.
בתרבות המערבית היו מספר שלבים משמעותיים בחשיפה לחומרים אלו, כאשר אציין רק את התגלית המשמעותית ביותר של ד"ר אלברט הופמן שחקר את החומר הפעיל בצמח השיפונית והפיק את החומר המכונה LSD. בשנות ה-60 החלו חומרים פסיכדלים להיות מזוהים עם 'תרבות הנגד' בארה"ב, דבר שברבות השנים הביא לסטיגמות רבות ולהוצאת החומרים האלו מהחוק אף לצורכי מחקר. בשנים האחרונות ישנה תנועה חזקה שמגיעה מעולם המחקר הביולוגי והפסיכותרפויטי המעידה על האפשרויות הרבות הטמונות בחומרים אלו הן מבחינה נפשית והן מבחינה רוחנית.
חלק זה מחולק לארבע זוויות חלקיות ביותר על תחום מורכב זה: עקרון הסט והסטינג, מחקר עכשווי בתחום, אינטגרציה פסיכדלית והכנות חשובות לחוויה משנת תודעה.
אני חוקר את התחום של טיפול ופסיכדליה ומציע ליווי מקצועי לא.נשים המעוניינים.ות להעמיק את ההבנה בין החיבור בין העולמות הפסיכדליים והרוחניים לאלו הנפשיים והיומיומיים ו/או לא.נשים שחוו חוויות פסיכדליות וזקוקים לעזרה בעיבודן.
בשימוש בחומרים משני תודעה יש צורך בזהירות, אחריות והכרות מעמיקה עם עצמנו כמו גם ביצירת סביבה בטוחה ומוחזקת. אין לראות בחומר הנכתב כאן כהזמנה או המלצה להתנסות בחומרים פסיכדליים.
סט וסטינג (set&setting)
סט וסטינג הוא אחד העקרונות הבסיסיים והחשובים ביותר בשימוש בחומרים פסיכדליים והוא מיוחס לד"ר טימותי לירי שהעלה אותו לכותרות בשנות ה-60. ברמה הפשוטה של הדברים, מדובר על כך שהשפעת חומרים מרחיבי תודעה היא תלויית קונטקסט וכי שני הגורמים המרכזיים שמשפיעים על אופי החוויה הם הסט; המצב והמבנה הנפשי של האדם שנוטל את החומר, הכוונה שלו, המוכנות והציפייה- והסטינג; הסביבה הפיזית בה נלקח החומר והקונטקסט החבתי והתרבותי שבה החומר נלקח. ארחיב מעט על כל אחד מהם:
סט (SET)- החוויה הסובייקטיבית המתרחשת תחת חומרים פסיכדליים מושפעת מאוד מהאדם הנוטל אותה. ניתן לחלק בצורה גסה את הסט למספר חלקים.
החלק הראשון הוא המאפיינים האישיותיים של המשתמש.ת- מבנה ההגנות, היכולת להכיל מורכבות ופרדוקסליות, תחושת עצמי מגובשת, יכולת לשאת חרדה ואי ודאות, רמת העיבוד הנפשי, הבשלות הרגשית. כך לדוגמא, חוויה של 'מוות אגו' יכולה להתעורר בשימוש בחומרים מרחיבי תודעה אך דרושה בשלות להכיל את זה שחווית העצמי היא בעצם תהליך מתמשך ואינסופי שאיננו קבוע ובעקבות זה את האפשרות שהוא עלול 'להיעלם'.
החלק השני הוא המצב הנפשי הנוכחי של המשתמש.ת- האם אני בתקופה יציבה בחיי, האם עברתי משבר בתקופה האחרונה והאם עיבדתי אותו, האם אני צריך לקום מחר בוקר לעבוד- לתזמון ישנה השפעה משמעותית על אופי החוויה הפסיכדלית.
החלק האחרון והמשמעותי הוא ההתכווננות והמטרה עמה אני נכנס.ת- כמה התכוננתי לחוויה הפסיכדלית, מה (והם יש) כוונה שאני מגיע איתה למסע, מה הציפיות שלי מהחוויה. ככל שיהיה לי יותר ברור מה הייתי רוצה מהחוויה כך גדל הסיכוי להפיק ממנה את המירב. כדוגמא, יש הבדל משמעותי בין חוויה פסיכדלית שמתרחשת במסיבה עם אלפי אנשים סביבי לבין חוויה אינטימית עם כוונה ברורה במרחב מוחזק ועם תהליך אינטגרציה מעמיק.
סטינג (setting)- הסביבה הפיזית והאנושית היא קריטית ומשפיעה בצורה מהותית על אופי החוויה הפסיכדלית. תחת חומרים מרחיבי תודעה החושים פתוחים בצורה עוצמתית ואנו רגישים לכל שינוי פיזי או רגשי מצד הסביבה- לכן ישנה חשיבות רבה לכך שהסביבה תהיה כזו שתומכת בתהליך ובכוונות שלנו. מוזיקה מתאימה, מרחב נעים ואסתטי, אנשים שניתן לסמוך עליהם, מלווה מיומן- כל אלו תומכים בתהליך הפוטנציאלי. לעומת זאת, שימוש בחומרים פסיכדליים בסביבה לא בטוחה ורועשת, עם אנשים לא מוכרים או בכל סיטואציה לא מוגנת הם בעלי פוטנציאל לחוויה מעוררת חרדה, טראומטית ולעיתים אף מסוכנת למצב הנפשי. בנוסף, יש הבדל בין שימוש בפסיכדליה בתרבויות שבטיות (או במרחבים ששואבים השראה מתרבויות אלו) בהן צמחי מרפא בעלי השפעות פסיכדליות הן חלק מהמסורת, לבין שימוש בהם בתרבות המערבית בתוך הקשר של מסיבה או הנאה. בתרבויות רבות צמחים אלו (כגון אייווסקה, פסילוסיבין, איבוגה, פיוטה, סן פדרו ועוד) הם בעלי מעמד של קדושה והשימוש בהם הוא חלק ממסורת עמוקה ועתיקה וכך התפיסה לגבי השפעותיהם.
להרחבה בנושא קיראו מאמר שכתבתי בנושא כאן או צרו קשר
החוויה הפסיכדלית היא בעלת פוטנציאל עצום של שינוי וריפוי, אך גם בעלת סכנה כאשר היא מתרחשת ממניעים לא נכונים או בזמן הלא נכון. היא יכולה לשמש כדרך לחיבור לעצמי ולמה שעובר עליי או לבריחה מעצמי ומהמציאות שבה אני חי. יש חשיבות רבה לשימוש אחראי ומבוקר שמודע לסכנות ולאפשרויות השונות שיכולות להתעורר בשימוש בחומרים פסיכדליים.
מחקר עכשווי בתחום
במהלך 30 השנה האחרונות ארגון M.A.P.S מקדם את המחקר בחומרים פסיכדליים שונים.
המחקר המתקדם ביותר הוא טיפול מבוסס MDMA (החומר הפעיל באקסטזי) לנפגעים הסובלים מפורט טראומה (MDMA Assisted Psychotherapy for PTSD) שמתקיים במספר מדינות בעולם, כולל ישראל. השלב השלישי והאחרון של המחקר הסתיים בימים אלה ונמצא לפני אישור הFDA, שבשנת 2017 הכריז על טיפול זה כ"טיפול פורץ דרך" לאור תוצאות שהראו שכשנה לאחר תום הטיפול 68% מהמשתתפים לא סבלו יותר מתסמינים ברמה המוגדרת כפוסט טראומה. מקרב 32% הנותרים, חלק גדול הראה שיפור ניכר בתסמינים אך עדיין הוגדרו כסובלים מתסמינים פוסט טראומטיים. במהלך הטיפול, האורך 12 מפגשים, המטופל.ת מלווים על ידי שני מטפלים שהוכשרו במיוחד לטיפול זה, כאשר רק ב3 מהפגישות המטופל נוטל את הMDMA, בתנאים מבוקרים (ראו סט וסטינג).
ישנם מחקרים רבים נוספים כאשר חלקם הגדול הוא על ההשפעה של פסילוסיבין (Psilocybin), החומר הפעיל בפטריות הזייה. מדובר בחומר שמראה נוירופלסטיסטי גבוהה ביותר (היכולת לשנות מבנים מוחיים). המחקרים המובילים, הנערכים על ידי חוקרים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, קליפורניה וניו יורק מתמקדים בהתמודדות עם דיכאון עמיד ומראים בינתיים תוצאות מבטיחות, עד שבשנת 2019 הFDA הכריז על תרפיה מבוססת פסילוסיבין כ"טיפול פורץ דרך" (ראו מאמר כאן) בדכאון עמיד. מחקרים נוספים מראים תוצאות מבטיחות גם בקרב חולים סופניים, שם דווח על שיפור בwell being שלהם בזמן שנותר לחייהם.
התחום המחקרי עוסק רבות בפוטנציאל הגלום בחומרים אלו ונעשו לאחרונה מספר כנסים בנושא.
מומלץ להתרשם מהרצאתו של ד"ר ריק דבלין, מייסד ארגון M.A.P.S בה הוא מסביר על התחום.
אינטגרציה פסיכדלית
במסגרת עבודתי בכפר איזון פגשתי א.נשים רבים שהגיעו למצבים נפשיים קשים בעקבות שימוש לא מבוקר בחומרים שונים. החוויה הפסיכדלית הינה עוצמתית, רבת רבדים ובעלת פוטנציאל התפתחותי משמעותי כאשר היא נערכת במסגרת הסט והסטינג (להרחבה בנושא לחצו כאן) הראויים לה. מאידך, היא יכולה להיות חוויה מערערת ואף מפרקת ברמה הנפשית. אחת הדרכים להבין את החוויה הפסיכדלית היא שתחת שימוש בחומרים פסיכדליים ההגנות הנפשית כמו מתמוססות, מה שמציף תכנים רבים לא מודעים על פני השטח. אולם, חשוב לזכור שההגנות במהותן הן פונקציה נפשית חשובה ושהתכנים שצפים יכולים להיות מעוררי חרדה רבה (בכל זאת, יש סיבה שהם לא מודעים).
כך, טראומות לא מודעות מהעבר, רגשות קשים שהדחקנו ומנגנונים נפשיים הרסניים יכולים לפתע להחוות במלוא עוצמתם ולזעזע את נפשנו, דווקא במצב שבו אנו רגישים ופתוחים לכל ניואנס קטן במציאות. כמובן שמגע עם חומרים נפשיים אלו דורש לאחר מכן עיבוד, חקירה והפנמה של המשמעויות השונות שלהם. גם אם החוויה עצמה היתה חיובית ומעשירה ישנה חשיבות רבה בהפנמת תחושות כמו חיבור אל הנצחי, הבנה עמוקה של ההרמוניה או כל חוויה רוחנית אחרת מתוך אינספור האפשרויות.
בשבטים בהם החומרים הפסיכדליים נלקחים באופן מסורתי האינטגרציה מתרחשת כל הזמן בתוך הקהילה, מה שמאפשר להם ההזדמנות לחלוק, להבין ולהעמיק את החוויות הרוחניות, הרגשיות והנפשיות שהם חווים במסעות אלו. לעומת זאת, בחברה המערבית חלק גדול מהא.נשים שמשתמשים כיום בחומרים פסיכדליים לא מפיקים את המירב ממסעותיהם בגלל העדר אינטגרציה מתאימה שתאפשר להם לחבר בין המציאויות האלטרנטיבית שחוו לבין המציאות ה"רגילה" שלהם. לקריאת טור שכתבתי בנושא לחצו כאן
הכנות חשובות לחוויה משנת תודעה
בחלק זה אנסה לשרטט על ציר הזמן את האופן שבו אני תופס את הפוטנציאל הטמון בחוויה הפסיכדלית. לא את החוויה עצמה, שכן מימד הזמן לא באמת קיים תחת חומרים מרחיבי תודעה, אלא את האופן המיטיב שבו אדם יכול לבנות עבור עצמו את החוויה הפסיכדלית, איך להפיק ממנה את המירב. הכתוב כאן אינו בגדר המלצה לנסות חומרים מרחיבי תודעה, אלא מנסה לתת מידע לאלו מכם.ן שכבר החליטו להתנסות ומחפשים דרך להתכונן לחוויה הפסיכדלית (אם יש כזה דבר). לשם הנוחות אחלק את ההכנה לשלבים.
לפני שמתנסים בחומרים מרחיבי תודעה מומלץ מאוד להתחיל במשהו מאוד בסיסי- היכרות עם עצמי ועם התכנים המודעים והלא מודעים שמעסיקים אותי. מרחב אחד שמומלץ לעשות את זה דרכו הוא טיפול נפשי טוב. שם, באופן תהליכי ועדין, אפשר לגלות דרך הקשר הטיפולי ודרך המגע הרגשי עם עצמי את עולמי הפנימי- איפה בחיי יש קונפליקטים ומול איזה דמויות הם מופיעים בחיי, עם אילו רגשות קשה לי להתמודד למרות שהם קיימים בי, אילו חוויות לא מודעות היו חלק בעיצוב האישיות שלי ומי שאני היום. מרחב נוסף מומלץ הוא דרך תרגול של יוגה ומדיטציה. ריטריטים בהם אני מעמיק בעצמי, מתמודד עם עצמי במרחב שקט ובטוח שנותן לי כלים להעמיק את האופן שבו אני חווה ומבין את עצמי. השלב הזה יכול להימשך חודשים ואף שנים. חומרים מרחיבי תודעה מייצרים הורדה מסיבית של ההגנות הנפשיות שלנו, אלו שנוצרו כדי להגן עלינו ממגע עם תכנים לא מודעים שמאיימים על יציבות הנפש. ככל שנכין לעצמנו קרקע חזקה ויציבה יותר בהכרות עם עצמנו כך הסיכוי שנחווה טלטלה במפגש עם חומרים מרחיבי תודעה קטן.
התנאי הראשוני הוא שקיימת בתוכי קריאה לחוות מסע עם חומרים משני תודעה. שיש בי סקרנות לנושא, שמשהו בי נמשך לאפשרויות הטמונות במסעות עם חומרים מרחיבי תודעה. שאני עושה את זה תוך הקשבה לעצמי ולקצב הפנימי שלי, למצב בו אני נמצא בחיי וליכולת שלי להתמודד עם משהו שיכול להיות מטלטל ומערער, כמו גם ממלא ומפעים. בהמשך לזה, חשוב לבדוק את התזמון- האם אני בתקופה שמאפשרת לי לצאת למסע משנה תודעה? האם אני בתקופה משברית ומחפש פתרון קסם? האם אני אחרי פרידה? אבל? פיטורים מהעבודה? אם התשובה היא כן, אולי כדאי לקחת רגע לפני שיוצאים לחוויה פסיכדלית. אנחנו רוצים שהמציאות תהיה מספיק יציבה כדי לאפשר לעצמנו להתערער.
השלב הבא והמאוד משמעותי הוא לבחור מלווה מקצועי ומיומן. הליווי יכול להיות אישי או קבוצתי, כאשר לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות. מציאת מלווה היא אתגר גדול שכן מדובר בחומרים שעדיין לא מאושרים על ידי החוק ולכן הפעילות הזו מתרחשת במחתרת ואין עליה כל פיקוח. בעקבות זאת, אנשים רבים שמחפשים מענה לא מוצאים וגם כאשר מוצאים היכולת לעשות בחירה מושכלת ומודעת היא מצומצמת מאוד. הדגשים המרכזיים כאן הם המקצועיות והיכולת של המלווה לתת מענה רגשי ונפשי למצבים הרגרסיביים אליהם מגיעים בחוויה הפסיכדלית כמו גם החיבור ומידת האמון שניתן לתת במלווה. אזהרה- ישנם מקרים כואבים של ניצול לרעה של המרחב הפסיכדלי בצורות שונות. הבחירה עם מי עושים את המסע גם טומנת בחובה את המרחב הפיזי שמשפיע רבות על אופי החוויה. האם אני רוצה לעדות את המסע בטבע, מול האש, במדבר או ביער? או שאולי בקליניקה מוגנת עם אפשרות לשלוט בטמפרטורה, במוזיקה וכו'?
הימים לפני מסע משנה תודעה משמעותיים לאפשרות להפיק ממנה את הפוטנציאל הפסיכותרפויטי שקיים בה.
אפשר לחלק את ההכנה לפני ל3 חלקים- המימד הפיזי, הנפשי והרוחני:
במימד הפיזי- להכין את הגוף עם תזונה בריאה- בלי גלוטן, סוכר, אוכל מעובד. המחמירים גם יימנעו משום ובצל ואף ממשפחת הסולניים שקיימת בהם חומציות.
במימד הרגשי- להבין על מה אני בא לעבוד. מה הייתי רוצה לחוות? מה הכוונה שלי? מה אני מבקש מהחוויה? זהו חלק משמעותי מאוד בהכנה. מאוד עזור לכתוב בימים לפני כדי להבהיר את הכוונה ולחדד אותה. דבר נוסף שמשפיע על אופי החוויה הוא הציפיה שלי- מה אני חושב שיקרה לי, לאן אני מכוון את החוויה- אלו כלים מאוד משמעותיים בלהפיק את המקסימום מהחוויה הפסיכדלית.
מומלץ גם לשים לב במה אני מזין את עצמי רגשית ונפשית בימים לפני מסע משנה תודעה- להתנקות מרעשים חיצוניים- בעיקר חדשות ולהתחבר פנימה.
במימד הרוחני- מדיטציות מאוד עוזרות, תרגול פיזי-רוחני כמו יוגה, טאי צ'י, צ'י קונג וכו'.
לאחר החוויה הפסיכדלית, מומלץ להמשיך בתהליך הניקוי עוד מספר ימים. הנפש עדיין חשופה ופגיעה ולכן מומלץ להמשיך להזין אותה בכל הרבדים עם הרבה עדינות ותשומת לב. כמו כן, כדאי לצייר, לכתוב, להיות הרבה בטבע ולתרגל מדיטציות ויוגה- על אלו עוזרים להמשיך את תהליך העיבוד הפנימי.
השלב האחרון והקריטי לא פחות הוא האינטגרציה, מונח שבעצם מרמז על הפירוק שקיים תחת חומרים מרחיבי תודעה. הכוונה היא לעבד את החויה שעברתי תחת השפעת החומר, לתת מה מקום ומשמעות. בחלוקה גסה ישנן שתי צורות של אינטגרציה. האחת היא שיח על החויה ממש בסמוך אליה, לרוב בבוקר אחרי, כאשר הלא מודע עדיין חשוף ופתוח והתכנים טריים. השנייה היא שיח על החוויה במסגרת טיפול או ליווי ארוך טווח שעזור לחבר בצורה עמוקה יותר את החוויה למציאות הרגשית/נפשית/רוחנית שלי. אינטגרציה טובה היא סופר משמעותית כדי לקחת את מה שחוויתי ולהוריד אותה לקרקע. במילים פשוטות- אינטגרציה עוזרת לי להבין איך אני הולך ברגליים את מה שהבנתי כשהיו לי כנפיים. על חשיבות האינטגרציה מוזמנים לקרוא כאן באתר או בטור שכתבתי בנושא.
א.נשים רגישים.ות מאד
כל אחד ואחת מאיתנו נולדים עם הסט הביולוגי-נפשי הייחודי שלנו, שמורכב מאינסוף מרכיבים. אחד מהם הוא הרגישות המולדת שלנו. התכונה של רגישות גבוהה (Highly sensitive person- HSP ,מכונה גם אדם רגיש מאוד, היפרסנסטיביות) היא מולדת וככל תכונה, יש לה יתרונות וחסרונות. יש לציין שבנפש דבר הוא לא דיכוטומי וגם במקרה של רגישות זה לא שאדם הוא רגיש/לא רגיש אלא יש רצף של רגישות כאשר בחלק העליון של הסקאלה מוגדרים אלו שהם א.נשים רגישים מאוד. החוקרת המרכזית של התחום היא איליין ארון ומחקריה מראים כי חמישית מהאוכלוסייה מוגדרת כבעלת רגישות גבוהה.
אופן הביטוי שלה הוא קודם כל חושי- א.נשים רגישים מאוד יגיבו באופן עוצמתי יותר לגירויים פיזיולוגים- ניתן לראות זאת פעמים רבות אצל ילדים אשר מגיבים לסוג בד מסוים, חווים אי נוחות פיזית מהר יותר, רגישים לצלילים חזקים, אור מסנוור, מרקמים של מאכלים ועוד. אופן העיבוד של א.נשים כאלו הוא עמוק ויסודי יותר וככזה הוא גם דורש יותר משאבים קוגניטיביים ורגשיים ואכן נמצא כי רגישות גבוהה באה לידי ביטוי בשוני במערכת העצבים ולכן ילדים רגישים מאוד לרוב יבשילו רגשית לאט יותר מחבריהם.
כפי שניתן לראות, הממד החושי כאן הוא משמעותי, אך נגזר ממנו ממד לא פחות חשוב- הממד הרגשי. כאן ישנם מספר סגנונות של טיפוסים. א.נשים הרגישים כלפי חוץ ישימו לב פעמים רבות באופן מוגבר לדקויות בסיטואציות חברתיות, יבינו לעומק דינמיקות בינאישיות, יזהו רגשות של אחרים באופן מדויק יותר, יגיבו באופן חזק יותר לצרכיו של האחר, וכו'. א.נשים הרגישים כלפי פנים יחוו את רגשותיהם באופן עוצמתי יותר, יהיו פגיעים יותר, ביקורתיים כלפי עצמם, יזדקקו לזמן התאוששות גדול יותר, לזמן עם עצמם ועוד. גם כאן , מדובר ברצף ולא בחלוקה דיכוטומית. לרוב, א.נשים רגישים מאוד יהיו יצירתיים, אמפתיים לאחר, עם תשומת לב רבה לפרטים ויעבדו סיטואציות באופן מעמיק ועשיר.
כמו כן, מלווה לתכונה זו התגובה של הסביבה אליה, כאשר להבנתה של הסביבה את התכונה והשלכותיה יש אפקט משמעותי על האופן שבו האדם יחווה אותה. פעמים רבות ילדים כאלו (שהופכים למבוגרים) יתויגו כביישנים, דרמטיים , סגורים, פחדנים- תלוי באופן הביטוי של הרגישות. כמובן שלתיוג זה יש משמעות רבה בבניית הערך העצמי והזהות.
תוהה אם ההגדרה מתאימה לך? הנה לינק לשאלון קצר שיכול לעזור
א.נשים רגישים.ות מאוד וטיפול
פעמים רבות א.נשים רגישים יגיעו לטיפול, לעיתים מתוך רצון לגדול ולהתפתח ולעיתים מתוך מצוקה ותחושה שהם לא מצליחים להתמודד עם האופן שבו הם חוויה את המציאות. הדבר הראשון והמאוד משמעותי בו טיפול יכול לעזור הוא להכיר שאני כזה, לתת שם לחוויה, לקרוא לילד בשמו. ההבנה שיש שם, שאני לא לבד ושמה שאני חווה הוא לא זר או מוזר היא סופר משמעותית ומרגיעה בפני עצמה.
אז אחרי שהייתה הכרה ברגישות, יש צורך לעבור להכרות עם הרגישות. מתי שמתי לב לכך שאני חווה דברים בצורה עוצמתית יותר מאחרים? איפה זה תרם לי והפך אותי למוצלח ואיפה זה פגע בי וגרם לי להרגיש לא בסדר, דרמטי, מפוחד? איך אני לומדת להתנהל בעולם עם הרגישות שלי, כיצד אני מתווכת אותה לעצמי ולאחרים על מנת לא להיות בסיטואציות שבהן היא נוכחת באופן חזק מדי עבורי? מה יכול לעזור לי במצבים בהם אני חווה עוצמה רגשית חזקה כדי להתמודד? איפה הרגישות שלי היא מתנה עבורי ועבור העולם? כמובן שכל אלו ועוד הם חלק מתהליך של הכרות עם עצמי באופן הדרגתי ומעמיק, כחלק מאינטראקציה טיפולית שיש בה מרחב בטוח המאפשר התבוננות פנימה אל תוך עצמי.
רובד נוסף בתהליך הוא ההבנה כיצד הרגישות שלי והאינטראקציה שלה עם הסביבה השפיעה על עיצוב האישיות והמנגנונים שלי. כבכל תהליך טיפולי, יש צורך בעיבוד תהליכי של חוויות עבר דרך נקודת מבט חדשה אשר מקבלת את הרגישות כפי שהיא, עם מינימום שיפוטיות וביקורתיות. פעמים רבות ילדים רגישים מאוד, במיוחד בנים אך לא רק, יקבלו פידבק שלילי על רגישותם ובמהלך השנים או ינתקו את עצמם מחלקים רכים בתוכם או יפתחו נוקשות פנימית כלפי חלקים אלו שכן הם לא מתקבלים על ידי הסביבה. כמו כן פעמים רבות יתפתחו רגשות כמו אשמה, תחושה שאני מכביד.ה על האחר, שזה לא בסדר להרגיש כמו שאני מרגיש.ה- בעוצמה, במגוון הרגשי.וגם כאן, מדובר בעבודת עומק עדינה ותהליכית בתוך מרחב טיפולי מיטיב על מנת לפרום פלונטרים פנימיים מהעבר ולהצליח לתת מקום לכל החלקים שבי בהווה.
חשוב לציין- כל אדם או אישה שמגיעים לטיפול מביאים עימם עולם ומלואו ושכל אינטראקציה טיפולית מתהווה בדרכה הייחודית. אצל א.נשים רגישים מאוד הפוטנציאל לגדילה והתפתחות בתוך טיפול הוא גבוה שכן מדובר במרחב אשר מאפשר ביטוי לא שיפוטי ואף מחזק של רבות מהתכונות של א.נשים אלו.
א.נשים רגישים.ות מאוד והתמכרות לקנאביס
לאורך שנות עבודתי עם א.נשים עם דפוסים התמכרותיים שמתי לב כי רבים מהם עונים על הגדרה זו. אנסה להבהיר בקצרה מספר נקודות שיכולות להסביר קשר זה.
יכולת ההכלה שלנו את עצמנו מתפתחת באינטראקציה עם הדמויות המשמעויות בתקופת ההתפתחות הראשונית . כאשר אינטראקציות אלו מתרחשות בצורה מיטיבה, התינוק מפנים את היכולת להרגעה עצמית ולוויסות רגשי. אולם, כאשר תינוק נולד עם רגישות גבוהה פעמים רבות יהיו כשלים רבים של דמויות אלו בהכלה של העוצמות הרגשיות של התינוק ולכן התינוק יתקשה לפתח יכולות אלו. אל תוך חלל זה נכנס השימוש במריחואנה המייצר הקלה משמעותית בהצפות הרגשיות ולפתע העולם נחווה אחרת– נעים ופשוט יותר. אולם, לאחר תקופה מסוימת, השפעות המריחואנה מתעמעמות ולעתים העישון דווקא מגביר את העוצמות הרגשיות. באופן טבעי, ישנה כמיהה לחוות את אותה הרגעה נעימה מהעבר ולכן השימוש ממשיך ואולי אף מתגבר, מה שעלול להוביל לפיתוח של תלות חזקה בחומר.
בנוסף, א.נשים רגישים מאוד יכולים לחיות את חייהם במציאות שנחוות כעוצמתית מדי, חודרנית, מציפה. החל ממגע פיזי, דרך הסביבה הפיזית וכלה באינטראקציות יומיות- כל מפגש עם המציאות, הפנימית והחיצונית, הוא פוטנציאל לחוויה קשה, מעייפת ומעוררת דחייה. בתוך חוויית יום יום כזו, כל רגע של מרגוע הוא יקר מפז ושם בדיוק נכנס השימוש במריחואנה המייצר מעין מרחק ביני לבין החוויה הרגשית שלי, מאלחש, מקהה. פעמים רבות החוויות הראשוניות של השימוש יהיו כה נעימות ומרגיעות- לפתע העולם לא נחווה ככל כך מציף ויש בזה משהו מרגיע וקסום. אולם, לאחר שהשפעת החומר מתפוגגת המציאות נחוות שוב באופן גס ועוצמתי, ומשם הדרך לשימוש נוסף קצרה.
עבור א.נשים רגישים מאוד טיפול יכול פעמים רבות להיות חבל הצלה משמעותי שעוזר להם ללמוד לווסת את רגשותיהם אל מול המציאות. מכיוון שפעמים רבות חווייתם בקשר היא שרגשותיהם מכבידים, לא לגיטימיים, עוצמתיים מדי, מוגזמים, ישנה חשיבות רבה לבניית קשר טיפולי קרוב ומיטיב.
לכן, הקשר הטיפולי הוא פעמים רבות עוגן משמעותי בתוך היכולת להתמודד עם דפוסי שימוש לא בריאים בחומרים. ככל שאדם או אישה רגישים מאוד יוכלו לסמוך על דמות משמעותית שתדע להתמודד עם רגישותם באופן טוב דיו, כך הם יוכלו לוותר על הרגלי השימוש, להעביר את התלות בחומר לתלות בקשר הטיפולי ולהצליח, דרך תהליכים של הפנמה וגדילה, ללמוד להתנהל עם רגישותם טוב יותר בעולם.
א.נשים רגישים.ות מאוד וחומרים מרחיבי תודעה
חוויות משנות תודעה הן עוצמתיות וככאלו הן בעלות פוטנציאל טרנספורמטיבי אדיר אך גם עלולות להיות מסוכנות ומפרקות לא במובן הטוב של המילה. אמירה זו נוכחת ביתר שאת אצל א.נשים רגישים מאוד אשר האופן שבו המציאות נחווית על ידם היא שונה מרוב האנשים.
חוויות פסיכדליות יכולות להכניס אותנו אל נבכי נבכה של המציאות, אל הנימים העדינים והדקים ביותר של הקיום. מרקמם העדין והעשיר של עלי כותרת של פרח, המנעד האינסופי של צבעים בשעת זריחה או שקיעה, המשמעויות הבלתי נגמרות שקיימות בכל אינטראקציה בינאישית. עבור א.נשים רגישים זו יכולה להיות חוויה משמעותית ומכוננת, שכן החוויה יכולה להיות מלווה בהתפעלות ופליאה שתוכל להמשיך וללוות אותם לאורך חייהם ולעזור להם לחוות את הדקויות הרבות של המציאות היומיומית באופן אחר. כך, מה שעד החוויה הפסיכדלית יכול היה להחוות כעול או מעמסה יכול להפוך להיות מעורר חדווה, סקרנות, אושר והכרת תודה על היותי רגיש בעולם, על האיכויות העוצמתיות של הרגישות והאפשרות לחוות את העומק האינסופי של העולם בעזרתה. כמו כן, כאשר חומרים משני תודעה נלקחים בסביבה טיפולית מחזיקה המאפשרת עבודה רגשית זו הזדמנות ללמוד לעבוד עם ולעבד את העוצמה הרגשית שלי באופן בריא ומגדל.
איכות חזקה נוספת של הפסיכדליה היא יצירתיות- האפשרות לחוות דברים באופן אחר, מנקודות מבט שונות ומשונות, הרחבת האופן שבו אני חווה וחושב את העולם. רבים מהאומנים והאומניות בעולם הם א.נשים רגישים מאוד וחוויות משנו תודעה יכולות להיות עבורן מרנינות וממלאות בחיות ובצבעוניות, להעשיר את עולמם הפנימי באינספור צורות חדשות ולהכניס לחיי היצירה שלהם ממדים חדשים ומהנים. גם עבור א.נשים רגישים מאוד שאינם עובדים בתחום היצירתי יכולה להיות חוויה דומה, שכן היצירתיות של א.נשים רגישים מאוד יכולה להתבטא בהמון דרכים, לא רק דרך אומנות- מדע, טיפול, חינוך- בכל התחומים הללו חיבור ליצירתיות יכול להיות יתרון גדול עבורם.
חוויה נוספת וחשובה שיכולה להיות במסע משנת תודעה עבור א.נשים רגישים מאוד היא דווקא לא דרך חווייתם- האפשרות שאחרים הקרובים אליי יחוו את העולם באופן דומה יותר לי. כאשר הסביבה של א.נשים רגישים מאוד עוברת מסע פסיכדלי ומתוודעת לדקויות האינסופיות של הקיום היא יכולה להבין טוב יותר את האופן שבו אדם או אישה רגישים מאוד חווים את המציאות. הדבר נכון גם לגבי החלק הטוב והנעים של דקויות אלו- היופי הטמון בכל רגע- וגם לגבי החלקים המאתגרים והקשים של חוויה פסיכדלית. במצבים בהם תודעתנו מורחבת אנחנו פתוחים וחשופים לעולם ורגישים לכל תזוזה עדינה שמתרחשת בסביבתנו, חוויה שיכולה להיות מציפה ומאתגרת. לפתע נביחת כלב נשמעת כמתקפה חזקה וצורמת, זיוף בנגינת הגיטרה הוא בלתי נסבל ואי נוחות פיזית יכולה להעיק ולהציף. אולם, דווקא כאשר א.נשים שאינם רגישים מאוד חווים חוויות אלו, הם יכולים להתחבר לחוויה היומיומית של א.נשים רגישים מאוד ולפתח כלפיה סבלנות, אמפתיה וקבלה.
אך, כמובן שאם א.נשים שאינם רגישים יכולים לחוות חוויות כאלה במסע משנה תודעה הדבר נכון כפליים עבור א.נשים רגישים מאוד. וכאן אולי טמון האתגר המשמעותי ביותר בחוויות מרחיבות תודעה אבל א.נשים רגישים מאוד- הם עלולים להיות מוצפים רגשית בקלות רבה יותר, לחוות את המציאות כחודרנית ומאיימת באופן תדיר וחזק יותר, להיות ברגישות יותר לכל צרימה של המציאות (צרימות שתמיד קיימות, גם במרחב הבטוח והמוגן ביותר). בשפתו של וויניקוט- הם יתקשו יותר להיות בהמשכיות החוויה (going on being) ויחוו הרבה יותר אימפינג'מנטים (impingement) מהמציאות, מה שיכול להפוך את החוויה הפסיכדלית לקשה עד בלתי נסבלת. לכן, חשוב עוד יותר עבור א.נשים רגישים מאוד לעבור חוויות מרחיבות תודעה במרחבים בטוחים ומוגנים אשר יידעו לספק עבורם את הסטינג המתאים-הן מבחינת הסביבה הפיזית והן מבחינת הא.נשים המלווים אותם בתהליך זה ויוכלו לעזור במקרה והם נקלעים למצוקה. הקפדה על סביבה כזו תוכל לצמצם למינימום את הסיכוי שהחוויה תהיה עבורם.ן מציפה מדי.
